חיפוש
  • שיבי מלצלם סיפור

.ילדה קטנה גדולה

״היא – ככה, כמו שהיא, בנקודה הזו בזמן, חדה ומבודדת לרגע קצרצר ממרחב הגיל המבלבל הזה, שנמרח ומטשטש את היומיום, ומרעיד את העדשה, את התמונה, ואת הנשמה.״


הילדה בת עשר. צריך יומולדת.

פעם, כשאנחנו היינו בני עשר, יומולדת היה בחצר, עם בלונים וסוכריות גומי מלוחות מהבמבה והבייגלה שהתגלגלו עליהן בצלחת הלבנה החד פעמית. שיחקנו בלהשחיל נרות לבקבוקים ובלמצוא טופי בקערה של קמח. אבל לנרות אין מערכת הפעלה וטופי זה מאד רטרו, וילדים לא מתחברים לרטרו אז היום ליומולדת עשר צריך די ג׳יי, עם מערכת הגברה ואפקטים של רימיקס.


את זה שאחותה הגדולה תעשה לה די ג׳יי ושאבא שלה יכין לה פלייליסט בתוכנה שגם עושה אחלא מיקסים, בסופו של דבר קיבלה הילדה כתכתיב של אמא שלה מרובת העקרונות והערכים. אבל את רשימת המשחקים שהאמא שלה נטולת חוש הקוליות בעליל אספה בשבילה – לא הצליחה הילדה להפנים. יש דברים, אמרה לי, שלא מתפשרים עליהם. כבודי ומעמדי פה על הסף, נשפה עלי הילדה, ונראה לך, אמא, את באמת רואה אותי מסבירה לחברים שלי (בני העשר…) שכל אחד שם קצה של חוט בפה ומי שמגיע  ראשון לסוכריה הוא המנצח? טריקת דלת מספר חמש. ושש.