איזו שנה מטורללת זו היתה. מאיפה בכלל להתחיל. כל מה שהכרנו, או חשבנו שהכרנו - התהפך עלינו. חירום הפך לשגרה, ריחוק נהיה חברתי, ביחד נהיה לבד, בידוד נהיה ביחד. הכל השתנה לנו אבל לכאורה נשאר אותו דבר, מציאות שעולה על כל דמיון, דמיון שלא דומה לכלום, וירטואלי שהפך לממשי, חיים דרך מסך, מסך כדרך חיים. 

מצד אחד הזמן כאילו קפא במקום. מצד שני שנה שלמה כאילו נעלמה לנו לתוך איזה ענן. ועם זאת, הנה, בכל זאת, כמו בכל שנה - שנה חדשה. עם התחלות, והתרגשויות ונקודות ציון משמעותיות במעגלי החיים האלו שלנו, עם קורונה וגם בלי. 

ובתוך כל זה - אנחנו. הורים, ילדים, משפחה - בסיפור שהיום יותר מאי פעם אנחנו ממש לא כל כך מצליחים באמת, אבל באמת, לראות.

​

איך מעכלים את כל זה? איך מבינים את כל זה? איך מתווכים את זה לילדים, איך מכילים את זה בעצמינו, איך עוצרים שנייה, לוקחים אוויר, אומרים - ואללה?

​