top of page

מפאת גודל ומספר הקבצים לא ניתן לצפות בגלרייה במכשירים ניידים. 

אז אתם מכירים את המשחק הזה ששיחקנו כשהיינו צעירים בו כל אחד כתב פסקה, או כמה שורות של תחילתו של סיפור, ואז קיפל את הנייר כך שיסתיר כמעט את כל הפסקה, חוץ מקצהו של משפט אחרון שנשאר חשוף? אחר כך היינו מעבירים את הנייר המקופל למישהו אחר, הבא בתור, אשר על סמך זנב המשפט שנותר חשוף על הדף ובהמשך לו - כתב את הסיפור שלו. שוב כמה שורות של סיפור, שוב קיפול הנייר על גבי המשכו של הסיפור, חוץ מזנב משפט שנשאר חשוף, ושעובר הלאה, לבא בתור, להמשיך אותו ולקחת אותו למקומו שלו. 

WhatsApp Image 2020-03-17 at 3.26.16 PM.

Heading 1

אז זה מה שנעשה. אבל בתמונות:

אני אתחיל. אשלח למי מכם (הראשון ברשימת שמות המשתתפים בקורס ובסדר בו הם מופיעים ברשימה למטה) - תמונה אחת, האחרונה מרצף של 5 -10 תמונות שאצלם אבל שלא אשתף עם איש.

 

על סמך התמונה האחת הזו, שלקוחה בעצם מהסיפור שלי, אבקש שהבא בתור ברשימה ימשיך ויספר את סיפורו שלו - בתמונות משלו. חמש עד עשר תמונות המתעדות, מתבוננות, חוקרות - את המציאות הזו לתוכה נקלענו, כל אחד והקורונה שלו, כל אחד מעיניו שלו. 

 

את כל התמונות שיצולמו ישלח הצלם אלי, ורק אלי. אבל את האחרונה שבהם, ורק את האחרונה שבהם - ישלח הצלם לבא בתור, למי שמופיע אחריו ברשימה. 

 

וכן הלאה. הבא בתור יקבל את התמונה ששותפה רק איתו (ניתן לשלוח בווטסאפ הפרטי, או במייל, או בכל פורמט שתבחרו לנכון). על סמך התמונה הזו, ובאופן שמתכתב איתה, ממשיך אותה, לוקח אותה הלאה - יצלם הצלם החדש (או החוקר הויזואלי כפי שאנו קוראים לעצמינו), את סדרת התמונות שלו. את הסיפור שלו. את איך שהוא רואה, חווה, מרגיש, פוגש את הקורונה שלו. שוב, את כל התמונות - לשלוח אלי. את האחרונה - ורק את האחרונה - לבא בתור. 

במפגש שלנו אנחנו נגלול את הסיפור המשותף, נעבד אותו, נראה - אבל באמת נראה, את שהוא חושף בפנינו. 

bottom of page