יש בה במצלמה את היכולת להנכיח את הרגע. שהרי למצלמה אין את האתמול והכאילו, אין את המחר והאולי. ברזולוציה של מפתח צמצם ומהירות התריס - למצלמה יש אך ורק את הכאן, ואת העכשיו, כל פעם מחדש. 

מצלמה מכריחה אותנו לעצור. להתמקד ולהיות נוכחים, מודעים לעצמינו, מודעים לרגע, מודעים לעצמינו, ברגע.

מצלמה חושפת - ככה קוראים לרגע הזה בו אנחנו לוחצים על הכפתור, חשיפה. בקליק של רגע מצלמה מחלצת מהנסתר את הגלוי, מחושך לאור, מהתת מודע, למודע.

ואז, מתוך מודעות, מתוך ידיעה, מצלמה נותנת לנו את האפשרות לבחור. לברור את החשוב מהטפל, את הרצוי מהמצוי, את האמיתי מהמופרך, את הסיפור מהמציאות.
 

מצלמה היא מנוע של שינוי. היא יכולה לצלם את ורק את מה שניצב מולה ולא שום דבר אחר. ואם זה אמיתי אפשר לצלם את זה, ואם צילמנו את זה, הרי שזה אמיתי. נוכח. גשמי. לא עוד בגדר רעיון, לא רק מחשבה, גם לא דמיון, אלא הכי ממשי שיש. הלכה למעשה ובר קיימא, ככה זה באימון לראייה מודעת™ - מצלמה משנה מציאות.  
 

ככה מצלמה עובדת. אם רק יודעים איך ואם רק מאפשרים לה - מצלמה היא הגשר, החיבור, היא מה שמתווך בין הגוף לנפש, בין הרוח לחומר, בין הפנטזיה למציאות, בין התת מודע למודע, בין הדיבור לעשייה, בין המופרך לגשמי. מלשון הגשמה.