מתוך הודעה לעיתונות: בימים אלו (11.12) מתקיימת במשכן האמנות והמוסיקה ברעננה תערוכת חקר ויזואלי ייחודית וראשונה מסוגה בארץ. התערוכה חושפת עשרה סיפורים מצולמים שכל אחד מהם חוקר באמצעות המצלמה ולפי מתודולוגיה של "לצלם סיפור" נושא אחר שקרוב לליבו. הצלמים, שורדי שואה, בוגרי  פרוייקט ״צילום בגיל״ שמצלמים יחד זו השנה הרביעית בחסות ובתמיכה של עיריית רעננה-האגף לשירותים חברתיים.

שיטת ״לצלם סיפור״ לחקר ויזואלי היא מתודולוגיה לפיה הסתכלות מכוונת, מודעת, נשלטת באמצעות מצלמה מאפשרת ראייה אחרת, חלופית ואפקטיבית לחקר ובירור שאינם מתאפשרים בראיה שגרתית ואוטומטית דרך זוג עיניים מקובעות ובתרבות בה ההצפה הויזואלית הופכת את ההסתכלות של כולנו לאגבית ואוטומטית. בהתאם לשיטה,  יצאו תלמידי ״צילום בגיל׳ ברעננה למסע בו נתנו למצלמה להוביל אותם בעקבות נושא חברתי עליו שאלו שאלות חקר. את התשובות הם קיבלו דרך הצילומים ועיבודם האישי והקבוצתי.

 

מרים פרגר (77) יצאה לחקור את תופעת מאכילי החתולים בעיר ועקבה עם מצלמתה אחרי האנשים המצוידים בשקיות מזון יבש וסביבם קבוצות גדולות של חתולי רחוב. ״סקרנותי לגבי היקף התופעה, מי הם האנשים המסורים וממה נובעת התשוקה שלהם לעניין הלכה וגברה ככל שהעמקתי בחקר הויזואלי... המצלמה אפשרה לי לראות דברים שלעולם לא הייתי מגלה אם לא הייתי מתקרבת. הנחת היסוד שלי שהסתמכה על הסטראוטיפ לפיו מאכילות החתולים הינן נשים זקנות אולי בודדות וטיפה כפיתיות התבדתה״. יהודית נאט (89) יצאה לחקור את תרבות בתי הקפה היום וכיצד עונים על צרכים חברתיים שמתאימים לזמן ולמקום תוך הסתכלות נוסטלגית אל בית הקפה בעל החלונות הגדולים בעיירת ילדותה של טרום מלחה״ע ה 2. ודבורה אליאש (75) מראה לנו חקר רגיש ואמיץ מאין כמוהו על התופעה הבלתי נמנעת של יציאה לפנסיה והחוויה שעוברים המגיעים לגיל הפרישה. בחקר יצאה דבורה מתוך החוויה הרגשית שלה שמדברת על העלבון שבתחושה כי החברה מוותרת עליך, מחליפה אותך ומהדהדת לך את הזדקנותך. דרך המצלמה גילתה משהו מחוויות של אחרים והצליחה לצאת מפויסת יותר ולמצוא גם לעצמה הסתכלות אחרת, חדשה, מעצימה יותר.

 

״היכולת של המצלמה להראות לנו את הסיפורים שלנו כפי שלעולם לא נוכל לראותם בעין, בהסתכלות שגרתית ואוטומטית היא מרתקת, מרגשת, טרפוייטית ואפקטיבית מעין כמוה" אומרת שיבי איסמן, מייסדת המכון הישראלי לחקר ויזואלי, ומפתחת שיטת ״לצלם סיפור״. ״בתרבות ויזואלית כל כך, בה כולנו נדרשים כל היום לראות״, היא מוסיפה, ״מן הסתם אנחנו חייבים, מחוייבים - ללמוד לראות אחרת״.  

״במהלך כל שנות העבודה שלי עם אוכלוסית הגיל השלישי, ברובם שורדי שואה, אני מתרגשת כל פעם מחדש מהחיבור של הצלמים למצלמה ולחווית הצילום העוצמתית״, אומרת סיגל הראל מור - יוזמת ומפיקת פרוייקט ״צילום בגיל״.  מועדוני ״צילום בגיל״ הפעילים ברשויות שונות ברחבי הארץ, מאפשרים לניצולי שואה לתעד, לשקף, לעבד את סיפוריהם דרך מצלמה. ״זהו חיבור שמאפשר להם להישאר יצירתיים, פעילים ומשמעותיים בחייהם שלהם, ובחיי החברה שמסביבם״.

 

מוזמנים להגיע למשכן האמנויות והמוסיקה רחוב הפלמ״ח 2 ברעננה לחוויה מרתקת והכרות ראשונה וקרובה עם סוציולוגיה ויזואלית, חקר ויזואלי, ואיך הם חוברים לעשייה חברתית, ייחודית, ומשמעותית.