תשעים ושלושה אחוזים מהמידע אותו אנו צריכים לעבד מדי יום, רק כדי להתנהל כאנשים מתפקדים בחברה - עובר לנו מול העיניים. כדי לתקשר, כדי לנהל מערכות יחסים, כדי לקבל החלטות, כדי להתקיים כלכלית, פיזית, בריאותית, כדי ללמוד, כדי כדי להתבדר, כדי להנות, כדי להרגיש, כדי להקים משפחה, כדי להתרבות - היום כפי שמעולם לא נדרשנו אי פעם בעבר, אנחנו חייבים לעבד מידע ויזואלי. אנחנו חייבים לראות. 

​

אבל רובינו, לא רואים ממטר. אנחנו מצלמים את עצמינו לדעת - מבלי לדעת. הילדים שלנו מתקשים, הנוער שלנו חרד, המשפחות שלנו מאותגרות, המוסדות שלנו מתפרקים, הארגונים שלנו נאבקים, ואנחנו - הולכים בתוך כל זה לאיבוד: רגשית, התנהגותית, פיזית.

 

ועם כל זאת, אנחנו לא עוצרים לרגע לשאול, לברר, להבין: איך החיים האלו, בחברה כל כך היפר ויזואלית, משפיעים עלינו כאנשים, כחברה, כתרבות, כאנושות? ומה, אם בכלל - אפשר לעשות עם כל זה?