מבפנים, היא חנות ספרים ישנה. מבחוץ, היא סתם חנות עם חלון ראווה לא מרהיב, שעוברים על פניו מבלי משים.
אבל בשעה מסויימת של היום, בזווית מסויימת ובגובה הנכון, כשהשמש במקום או כשהצללים זזים קצת ימינה -- החנות הזו מספרת סיפור.
וכמו שהחנות עצמה פותחת שעריה לנבחרים בלבד, אלו שצלחו להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כי בכל שאר הימים והשעות הדלת נעולה ואין שם בפנים מי שיפתח אותה, כך גם חלון הראווה לחנות הזו. בדרך כלל הוא חשוך וכבוי, אבל ברגע מסויים של קסם הוא מתעורר לחיים ומציג לראווה לא רק חלון אחד - אלא שניים. חלון לעולם שבפנים, וחלון לעולם שבחוץ, הבפנים משקף את הבחוץ, והבחוץ משקף את הבפנים, ובזווית הנכונה, במקום הנכון מול חלון הראווה שלכאורה לא מציג כלום - מוצג לו לראווה הסיפור כולו של החנות הזו, כמוה כמו הסיפורים שגודשים את מדפיה. המון מילים ואותיות שכרוכות בספרים שאף אחד כבר לא רואה, שאף אחד כבר לא פותח.
בחלון ראווה אחד - ספרים, מאובקים, ערומים באי סדר, או בסדר מוחלט שאיש אינו מבין. יש שם כתבי רש"י לצד אלף זמר ועוד זמר, הרמב"ם לצד מלחמה ושלום, אידיש וגרמנית לצד אליעזר בן יהודה. מישהו הניח אותם שם, והם קפאו שם בזמן ומאז לא זזו, לא דופדפו, לא ראו אור יום, לא הרגישו אצבעות על עור כריכתם. ובחלון ראווה השני - בניינים מתקלפים, עם תריסים מתפרקים, סוככים על ערב רב של חלונות שנבקעו בקירות באי סדר מוזנח, שמבמקמו עומד, שאינו משתנה. עולם מאובק, שלא הרגיש את יד הזמן מלטפת אותו או מעירה אותו מתרדמתו.
שני חלונות לחנות אחת שמספרת סיפורים שאף אחד כבר לא קונה, שמעטים בלבד בכלל רואים. ענין של זוית ראיה, פרספקטיבה, אור וזמן.